אתמול עמדתי ולחצתי את ידו של הנשיא הרצוג בוועידת הנשיא למחר ישראלי משותף, וחשבתי לעצמי - כמה זמן אנחנו כבר מדברים על חיבורים, ובמה זה נגמר בפועל.
הוועידה הזו לא הייתה עוד אירוע עם נאומים יפים. היו שם אנשים שונים מאוד זה מזה, שישבו באותו חדר ובחרו להקשיב. זה לא מובן מאליו. בכלל לא.
ב"איילת השחר" אנחנו עושים את זה כל יום - מביאים אנשים שלכאורה אין להם מה לחפש ביחד, ומגלים שיש שם המון. לפעמים שיחה אחת שוברת חומות שנבנו שנים.
אם גם אתה מרגיש שיש עוד חיבורים לעשות - אנחנו כאן, ובקרוב יהיו הזדמנויות נוספות.
