לפעמים המציאות מזמנת לנו רגעים שקשה להסביר במילים. מפגש מרגש בבית הכנסת הבוקר - שתי משפחות שכולות, שני סיפורים שהתחברו בדרך בלתי צפויה. החיבוק הזה, שבא אחרי בכי ממושך, מספר את הסיפור של כולנו - של הכאב, של האובדן, אבל גם של האחדות והתמיכה ההדדית.

בימים אלה, כשהלב שבור והנשמה כואבת, דווקא הרגעים האלה מזכירים לנו שאנחנו לא לבד. שיש כוח עצום בחיבור בין אנשים, ביכולת שלנו להיות שם אחד בשביל השני.

מי ייתן ונדע ימים טובים יותר. ימים של שמחה, של חיבורים מסוג אחר. אבל בינתיים, נמשיך להחזיק ידיים, להקשיב, לחבק, ולהיות קהילה אחת חזקה.