המראות של ההתפרעויות ברמלה ובלוד בשבועיים האחרונים החזירו אותי כמה שנים אחורה. קבוצת זוגות צעירים הגענו בשליחות "איילת השחר" לגור בעיר רמלה.

המטרה הייתה כמו תמיד, חיבור בלתי אמצעי לתושבים המקומיים ויצירת מכנה משותף המבוסס על שרשים של תורה ואהבת ישראל.

אמנם המטרה לא הייתה חיבור בין יהודים וערבים אבל מהר מאוד מצאנו את עצמנו חלק מתופעה שלפני כן לא ממש הכרתי והיא חיים של משפחות יהודיות לצד משפחות ערביות בצורה טבעית ובלי ניסיון לטשטש את הזהות היהודית המובהקת שלנו.

שם נזרעו הניצנים הראשונים של פרויקט "חברותא" בין יהודים שרוצים להתחבר יחד, תוך שהמציאות דורשת חיזוק הזהות והעמקת הקשר לתורה וגם במקרים מסוימים התמודדות עם התבוללות.

גם בין תושביה הערביים של רמלה היו תמיד מי שדאגו להזכיר לנו את הסכסוך והעוינות, בפרט באזורים היותר ישנים של העיר בה לעיתים היה די מפחיד להסתובב בשעות הלילה.

המסירות של פעילי איילת השחר גם ברמלה וגם במקומות אחרים בהם אנו נדרשים להיות בתוך אוכלוסייה עוינת כדי לסייע למשפחות היהודיות בהתקנת מזוזה, שמחות ובר מצוה ולהבדיל בזמני אבל, היא תופעה ייחודית ומופלאה.

היינו שם אז, וגם כעת הלב שלנו שם עם היהודים בלוד וברמלה שנאלצים לחיות בצל פרעות ואיומים. אבל כמו שאני מכיר את הרמלאים מקרוב, הם חזקים יותר מכולם ואף אחד לא ישבור אותם.

בשמי ובשם פעילי חברותא נשלח אליכם את הברכה - חזקו ואמצו!