יש רגע שבו אנשים מפסיקים לחכות שמישהו אחר יטפל בזה.
קהילת צל אורנים ישבה סביב שולחן אחד עם ראש המועצה - לא כעותרים, לא כמבקשים טובה - אלא כקהילה שיודעת מה היא צריכה וכבר מזמן הגיעה הזמן שזה יקרה.
בית כנסת בשכונה. לא פינה שכורה בחדר מדרגות. בית. מקום.
ברוך השם - ההקצאה אושרה.
אבל מה שנשאר אצלי מהתמונה הזאת זה לא ההחלטה הרשמית. זה האנשים סביב השולחן. כיפות ובלי כיפות, צעירים ופחות צעירים, כולם שם - בגלל אותו דבר בדיוק. תחושה שצריך מקום שיהיה שלנו.
אף אחד לא חיכה להזמנה. הם פשוט הגיעו.
זה מה שקהילה אמיתית עושה.
כשקהילה שלמה מחליטה לא לוותר
